תעשיית השבבים שמפעילה את מנועי הבינה המלאכותית חווה היום עומס שאפשר לדמות לתור אינסופי מחוץ לחנות בשישי בצהריים, רק שהמדפים בפנים כמעט ריקים. כל העולם רוצה AI. כל בנק, רשת קמעונאות, בית חולים וחברת סטארט־אפ מנסים לרכוב על הגל ולהטמיע מודלים חכמים. אבל כדי שזה יעבוד, צריך מאיצי ענן עוצמתיים ושבבי זיכרון מתקדמים, והמלאי פשוט לא עומד בלחץ. NVIDIA מוכרת כיום כ־85 אחוז מכל המאיצים לדאטה־סנטר, מה שהפך אותה לשחקן כמעט מונופוליסטי בזירה הזו, מחברה שמכרה כרטיסי מסך לגיימרים, לאימפריה ששווה יותר מהכלכלה של מדינות שלמות.
מחוץ לזירה הקטנה הזו נמצאת תעשיית זיכרונות ה־HBM, החומר שמאפשר למודלי־הענק לרוץ מהר. גם שם הביקוש מזנק בקצב שמקשה על היצרניות Samsung, SK hynix ו־Micron, להדביק אותו. רק כדי להבין את הסקייל: מאז 2023 מחירי HBM עלו עשרות אחוזים, וחוזים נקבעים שנים קדימה כדי שלא ייגמר באמצע. את כל זה מסבך צוואר הבקבוק המשמעותי ביותר כיום בייצור אריזת CoWoS של TSMC. זו הטכנולוגיה שמחברת בין המאיץ לזיכרון בצפיפות גבוהה, והיא מבוקשת יותר ממה שהפאב הטיוואני מסוגל לייצר, גם אחרי הרחבות ייצור אגרסיביות. המתמטיקה הפשוטה של העולם הזה: מעט קיבולת + ביקוש בלתי מוגבל = משבר זמינות שעלול להעמיק עוד לפני שהוא ייפתר.
כאן נכנסת אמזון. בימים האחרונים דובר על פיטורי עד 30 אלף עובדים, והאינסטינקט הראשון הוא להאשים את ה־AI "הטכנולוגיה מחליפה עובדים". אולם המציאות הפוכה. AI לא מפטר אנשים; ההשקעה האדירה ב־AI דורשת מאמזון כסף שאין לה בשפע. הביקוש לשירותי AWS גדל במהירות, והלקוחות רוצים עוד תשתיות, עוד GPU, עוד חוות שרתים. למעשה, אמזון כבר היום מפספסת הכנסות לא בגלל שהלקוחות לא רוצים לקנות, אלא מפני שאין לה מספיק משאבים למכור. ענן הוא מנוע הרווח של אמזון, עם שולי רווח גבוהים בהרבה מכל חבילה שנשלחת עם חיוך על הקרטון. ולכן, כדי לרכוש שבבים יקרים שמחירם יכול להגיע ל־30 אלף דולר ויותר ליחידה, היא נאלצת לבצע קיצוץ בכוח האדם כדי לשמור את כסף הדלק של ה־AI זורם.
מאחורי הקלעים מתנהל מרוץ חימוש: Microsoft חותמת על עסקאות ענק עם NVIDIA ו־AMD; Meta מפתחת מאיצים משלה כדי להיות פחות תלויה; Google מקדמת את ה־TPU; ואמזון עצמה מחזקת את קו השבבים הביתיים Trainium ו־Inferentia כדי לגדר סיכונים. זה לא מאבק בין מודלים ובין ממשקים, זה מאבק על מי ישיג חומרה. מי שמוביל היום יקבע את חוקי המשחק מחר.
המסר למותגים ולארגונים בישראל ברור: לא מספיק לומר “אנחנו מאמצים AI”. צריך לתכנן ייצוב של תשתיות, חשיבה על קיבולת, חוזים שמבטיחים זמינות, והיערכות פיננסית שמבינה שהשבבים הם לא אביזר. הם הדבר עצמו. מי שיחכה שהשוק יירגע עלול לגלות שהמוצר מוכן אבל החומרה תקועה בתור. מי שיתכנן קדימה יקצור את העקומה העולה. בעידן החדש, לא חברות עם רעיונות מבריקים ינצחו, אלא אלה שמחזיקות מספיק כוח מחשוב כדי להפוך רעיונות למציאות.
