החל מ־1 בספטמבר 2025 תחייב סין את כל תלמידי בתי הספר היסודיים – כולל תלמידי כיתה א׳ – לעבור לפחות שמונה שעות לימודי בינה מלאכותית בשנה כחלק מתכנית לאומית רחבה שמדורגת על פני שלבים: בבית הספר היסודי יילמדו מושגי יסוד בעולם ה־AI, בחטיבת הביניים יעסקו ביישומים פרקטיים, ובתיכון ידגישו חדשנות, אתיקה ומקרי בוחן מהעולם האמיתי.
משרד החינוך הסיני מאפשר לבתי הספר לבחור האם ללמד AI כמקצוע עצמאי או לשלבו בתוך שיעורי מדעים וטכנולוגיית מידע – אך המסר ברור: הממשלה מכינה באופן שיטתי דור דובר בינה מלאכותית, טכנית, יצירתי ועם מודעות ערכית, כחלק מאסטרטגיה לאומית להפוך למעצמה טכנולוגית מובילה.
בזמן שסין הופכת את ה־AI לשפה שנייה עבור ילדים בני שש, ארצות הברית עסוקה בוויכוחים פוליטיים סביב עצם קיומו של משרד החינוך – לא רק שזה קצר־רואי, זה מסוכן. מחקרים מראים שחשיפה מוקדמת לכלים טכנולוגיים מייצרת אוריינות עמוקה יותר בטווח הארוך, תכנית לימודים מדורגת מחברת בין תאוריה ליישומים אמיתיים – והחדשנות מתחילה הרבה לפני האקדמיה.
המשמעות: שאלת השילוב של AI במערכת החינוך אינה ״האם״ – אלא ״כמה מהר״. אם נרצה כוח עבודה שמוכן לשוק של 2030 לא נוכל להתחיל ללמד את הכלים שייצרו אותו רק ב־2029. ובזמן שסין משקיעה בבניית עתיד מבוסס AI כבר מגיל הגן, השאלה הגדולה – בעיקר למערב – היא איך סוגרים את הפער החינוכי הזה לפני שהוא יהפוך לפער בלתי הפיך בביצועים טכנולוגיים, עסקיים ואסטרטגיים.
