קונספט העבודה מרחוק הוא עובדה בשטח (למרות ארגונים שמנסים למשוך בכוח את העובדים בחזרה למשרדים), אבל עדיין אחד הנושאים שהכי מטרידים מעסיקים היא היכולת להבין מי נמצא איפה וכיצד מוודאים שהעבודה והמשימות אכן מתבצעות ביעילות המקסימלית. אז ממש השבוע, מיקרוסופט הודיעה שמערכת Microsoft Teams עומדת להשיק יכולת חדשה שבמבט ראשון נראית כחידוש טכני “נוח”, אבל כזו שמסתירה תחתיה שאלה עקרונית: עד כמה העבודה ההיברידית באמת פתוחה לשקיפות, ומתי היא הופכת לפיקוח?
לפי דיווחים רשמיים של Teams, בקרוב היא תשיק יכולת שתייתר את השאלה “האם אתה במשרד היום?”, על ידי מעבר למעקב אוטומטי דרך חיבור ל-WiFi הארגוני. מה זה אומר ואיך זה יעבוד?
לפי מפרט הדרך הרשמי של Microsoft 365: “כשמשתמשים מתחברים לרשת ה-WiFi של הארגון, Teams תגדיר אוטומטית את מיקום העבודה שלהם כדי לשקף את המיקום בו הם עובדים”. במילים אחרות, כשהעובד נמצא בשטחי המשרד טימס תדע שהוא עובד/מחובר דרך המשרד והדאטה הזו תהיה זמינה למעסיקים, אם ירצו בה. הפיצ’ר נמצא בימים אלה בפיתוח (השקה צפויה בדצמבר 2025) ויופעל כברירת מחדל כבויה — כלומר: האדמין הארגוני יוכל להפעיל אותו, וייתכן שנדרש אישור משתמש. הנה עוד סעיף להתמקח איתו בדיונים מול ועד העובדים…
מה עומד מאחורי המהלך הזה? מבחינת Microsoft מדובר בשילוב של שני מאפיינים: הראשון, להגביר את היעילות במתכונת העבודה ההיברידית: אם ידוע שמישהו במשרד, אפשר לתאם איתו פגישה פנים-אל-פנים, לראות מי קרוב זמנית, לקצר זמנים. השני, להירתם לגל ה-“חזרה למשרד” (return to office) שצובר תאוצה בקרב ארגונים שמנסים לשמר או לחדש את התרבות הפיזית שלהם.
אבל, ואולי פה המסר החשוב באמת, השאלה היא אילו מסקנות הארגון מסיק מהמידע הזה ומהם ההשלכות. מצד אחד, ידיעת מיקום יכולה לפתור כאב ראש ניהולי: “איפה הצוות שלי?”, “מי נמצא במתחם?”. מצד שני, היא משפיעה על האמון בין עובד למנהל, על תחושת הפרטיות ועל ההבחנה בין “נוכחות פיזית” ל־“עבודה אפקטיבית”. מחקר אקדמי שבחן עבודה מהבית (WFH) מצא כי תחושות החדרים והמעקב טשטשו את הגבולות בין “בית” ל”משרד” ויצרו עומס פסיכולוגי בקרב העובדים.
עולה כאן דילמה מעניינת: האם טכנולוגיה יכולה/צריכה למדוד “נוכחות פיזית” ועד כמה זה מסייע או מזיק לארגון שרוצה להיות ממוקד תוצאות ולא מקדש מיקום העבודה הפיזי? הרגישות לכך גבוהה במיוחד בישראל, בשוק שבו מודלים היברידיים הם נדבך משמעותי לאחר מגיפת הקורונה, מאז העבודה מהבית הפכה להטבה מקובלת בשוק שהעובדים גם מצפים לה.
אז מה אפשר לקחת מזה?
המעבר ממעקב לשיפור ההתייעלות: כל עוד הדגש הוא “לא איכפת לי מאיפה אתה עובד, מעניין אותי מה אתה עושה”, הפיצ’ר עלול להיתפס ככלי של ביקורת ולא של שחרור. ההבחנה בין “שקיפות לצורך” ל־“שקיפות בשליטה” – במידה רבה, הצלחת ארגון היברידי תלויה באמון ובתוצאה, לא רק בנוכחות. הזדמנות לתכנן מראש מדיניות חדשה – אם ארגון בוחר לאמץ את הפיצ’ר הזה, כדאי להגדיר מדיניות ברורה: מתי מי מפעיל, ואיך עובדים מרגישים עם זה.
לסיום: הפיצ’ר של Teams הוא לא רק עדכון טכנולוגי – הוא סימפטום למתח המתמשך בין עבודה גמישה, טכנולוגיה שמזהה את העובד, ותרבות ארגונית שמרוצה יותר מנוכחות או מתוצאה? עומר, למי מהארגונים שלך כדאי לבחון את ההשלכות הללו? כדאי לשוחח על כך כחלק ממפת הנהלים, הסקריפטים הדיגיטליים, והמסעות הלקוח עובד ששמת לב אליהם בחברות שאתה מלווה.
