ברפואה של השנים האחרונות הולכת ונבנית מציאות חדשה, כמעט מדע בדיונית, שבה מחשבים הופכים לחלק מהגוף שלנו. כתבה חדשה במגזין TIME מתארת את הדרך שבה שבבים זעירים מושתלים בתוך העין או המוח מצליחים להחזיר יכולות אבודות ולפתוח דלת לעתיד שבו האדם והטכנולוגיה מתמזגים.
הסיפור מתחיל עם אליס שארטון, מורה בת 87 מצרפת שאיבדה את ראייתה בגלל מחלת ניוון רשתית נפוצה. במשך שנים היא חיה בעולם מטושטש, עד שהצטרפה לניסוי של חברת Science Corp מסן פרנסיסקו. בניתוח עדין הושתלה בעינה שבב בגודל שני מילימטרים בלבד המחובר למשקפיים עם מצלמה זעירה. המצלמה משדרת תמונה באור אינפרה אדום ישירות לשבב, שמעביר את המידע דרך עצב הראייה אל המוח. כך הצליחה שארטון לקרוא שוב מילים ומשפטים – הישג עצום לאישה שכבר ויתרה על ההנאה שבקריאת ספרים.
מאחורי ההישג עומד מקס הודאק, מהנדס ביו-רפואי ואחד ממייסדי Neuralink של אילון מאסק. החברה שלו מפתחת כיום דור חדש של שבבים – לא רק לעיניים, אלא גם למוח עצמו. המטרה: לאפשר לאנשים משותקים לשלוט במחשב, בטלפון או בכיסא גלגלים באמצעות מחשבה בלבד. בהמשך, אותם שבבים יוכלו להמיר מחשבות למילים ואף לקול ממוחשב המדבר בקולו של המשתמש.
הטכנולוגיה הזו, שנקראת ממשק מוח־מחשב (BCI), נמצאת כבר בשלבי ניסוי אצל מאות מטופלים ברחבי העולם. לפי נתוני הפורום הכלכלי העולמי, פועלות כיום יותר מ־680 חברות בתחום הזה, ושוק ה־BCI שעמד על כ־1.7 מיליארד דולר ב־2022 צפוי לצמוח ל־6.2 מיליארד עד סוף העשור. לצד ההבטחה, עולה גם לא מעט חשש: סוגיות אתיות, שאלות על פרטיות, על גבולות השליטה ועל האפשרות שטכנולוגיה שנולדה לשיקום תהפוך לכלי לשיפור ביצועים אנושיים. האם בעתיד נוכל “לשדר” מחשבות ישירות לבינה מלאכותית, או אפילו זה לזה? החוקרים טוענים שכן, אבל גם מזהירים שזה דורש זהירות, רגולציה ואמון ציבורי.
היום, כשמיליונים כבר נושאים על גופם שעונים חכמים וצמידים מודדים, המעבר משבבים לבישים לשבבים מושתלים נראה כמעט טבעי. אולי בעוד עשור, ניתוח מוח לצורך תקשורת או למידה כבר לא ייראה כמשהו עתידני – אלא כעוד עדכון גרסה של האנושות.
