חוויית פתיחת הקופסה שהייתה פעם נחלתם של גאדג’טים נוצצים, סמארטפונים חדשים או צעצועים לילדים, זולגת היום אל קטגוריות שמעטים דמיינו שיוכלו להפוך לאירוע ויראלי. בדיוק כמו מהפכת המזרנים שנדחסו לקופסאות קטנות והפתיעו צרכנים כשהתנפחו לגודל מלא בסלון (רוב האנשים מכירים בעיקר את חברת ״קאספר״, למרות שהחברה הראשונה שהמציאה את המזרן בקופסא היא bedinabox), מגיע עכשיו גל חדש שמאמץ את אותו הרעיון של מוצר שמעולם לא דמיינו שיכול להישלח עד הבית בקופסא. האריזה הפשוטה, הוואקום שמכווץ את המוצר, והפיצוץ האיטי שמתרחש ברגע שהוא יוצא לאוויר, כל אלה הפכו את האונבוקסינג ממחווה שיווקית למופע שמספק לצרכנים תחושת קסם קטנה בתוך היום יום הדיגיטלי שלהם.
הכירו את טרנד ה״ספות חסרות השלד״, או בשם החדש של הקטגוריה הזו, “boneless sofa”. מדובר גל ויראלי שכובש את טיקטוק בחודשים האחרונים, והוא ההוכחה המושלמת לכך שגם ענף שמרני כמו רהיטים יכול להפוך בן רגע לשיחת היום בעולם הדיגיטל.
ה- “boneless couches”, הן ספות ״חסרות עצמות״ שכל המבנה שלהן עשוי ספוג דחוס אחד גדול, בלי מסגרת עץ ובלי מתכת, שמגיעות דחוסות ושטוחות בתוך קופסה כמעט מגוחכת בגודלה. ברגע הפתיחה הן מתנפחות, מתרחבות וחוזרות לצורתן הטבעית, ומאות מיליוני משתמשים בפלטפורמות השונות צופים בזה בתדהמה ומתמגנטים מחדש לאותו קסם שהיה שייך למזרני ה־mattress in a box שהיו כאן לפניהן.
מה שהתחיל כגימיק ויזואלי הפך במהירות להתמכרות תרבותית. חיפושי גוגל למונחים כמו “boneless couch”, “boneless sofa”, “couch in a box” ו“boneless chaise lounge” היו כמעט אפסיים עד השנה, אבל בנובמבר הפכו לשיא חסר תקדים לפי Google Trends. גם בטיקטוק התופעה הגיעה לרמות שלא משאירות מקום לספק: מעל שלוש־עשרה אלף סרטונים תחת ההאשטג #bonelesscouch, שניים מהם עוברים את רף עשרת מיליוני הצפיות כל אחד.
אבל מאחורי כל זה יש גם אסטרטגיה מחושבת. Rove Lab, אחת החברות המרכזיות שמובילות את הטרנד, זיהתה מוקדם את הכוח של מוצר שנולד לתוך הרשת. זה לא רק רהיט אלא אקט שיווקי. האריזה הקטנה, החוויה הדרמטית של פתיחה, האפשרות לצלם ולהפוך את הכול לתוכן מתוך הסלון הפרטי, כל אלו מאפשרים למוצר להיות הרבה יותר מאובייקט פיזי שנועד לישיבה. הוא נבנה לשמש תוכן. העובדה שהספה זולה יחסית, קלה להובלה, לא דורשת מובילים ולא דורשת הרכבה מסובכת, הופכת אותה לאידיאלית לדור שמחפש פתרונות פשוטים, זמינים ונטולי frictions. הצרכן לא רק קונה רהיט, הוא קונה את הרגע שבו יוכל לצלם את הקופסה מתנפחת ולשתף את זה עם מיליוני צופים פוטנציאליים.
זה נכון שטרנדים ויראליים תמיד נושאים בחובם אלמנטים של מזל ושל התאמה תרבותית לרגע, אבל במקרה הזה ברור שלא מדובר רק בקסם אקראי. מותגים כמו Rove Lab ראו קדימה, הבינו את הפסיכולוגיה של צרכנים צעירים ואת הצימאון של האלגוריתם לתוכן בלתי צפוי, וניצלו את זה כדי להצית גל שלא היה קורה בלי תכנון מדויק. מה שמדהים הוא כמה מהר תופעה שולית מביאה איתה השלכות רחבות: תנועת חיפוש שנוסקת, יצרנים חדשים שמנסים לחקות, רשתות קמעונאיות שמבקשות להצטרף לטרנד ומהפכה קטנה בתפיסה של מהו רהיט ומהו סיפור שמספרים ברשת.
בסופו של דבר, הספות חסרות השלד הן לא מהפכה טכנולוגית אלא מהפכה נרטיבית. הן לוכדות את הרגע שבו מוצר יומיומי הופך לאירוע תרבותי שמספיק כדי לשנות את התודעה של קהל שלם על איך רהיט צריך להיראות, איך הוא צריך להגיע, ובעיקר איך הוא צריך להרגיש כשרואים אותו נולד מחדש מתוך קופסה. וזה אולי אחד השיעורים הכי מעניינים עבור מותגים היום: מוצר טוב הוא לא רק מה שמונח בסוף בסלון, אלא גם הדרך שבה הוא הופך לסיפור שאנשים רוצים לספר.
תזכורת, כך נולדה קטגוריית המזרונים בקופסא:
