אפל אמנם המציעה את קונספט וכלכלת אפליקציות המובייל, אבל סין ודרום מזרח אסיה הרחיבו את המודל כמה צעדים קדימה עם יישום Mini Apps.
קצת רקע, במה מדובר?
בסין ובדרום־מזרח אסיה, מיני־אפליקציות הן כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהחיים הדיגיטליים: פלטפורמות (שנקראות גם סופר אפליקציות) כמו WeChat, Alipay ו-Grab מכילות בתוכן מאות אלפי תתי־אפליקציות הפועלות ישירות בתוכן ומאפשרות אינספור שירותים פופולריות, החל מהזמנת מונית, תשלום בחנות, הזמנת אוכל, ביטוח ועד אפילו חיסכון פנסיוני, הכול בלי לצאת מהאפליקציה הראשית.
לפי נתוני Tencent, ב-WeChat פועלות כיום למעלה מ-4.5 מיליון מיני־אפליקציות עם מעל 900 מיליון משתמשים חודשיים פעילים, והן מייצרות עסקאות בהיקף שנתי של יותר מטריליון דולר. גם ב-Alipay פועלות מעל 2 מיליון מיני־אפליקציות, ואילו Grab ו-Gojek באינדונזיה ובסינגפור אימצו את המודל כדי לבנות סביב המשתמש אקו־סיסטם שלם של שירותים יומיומיים. המודל הזה הפך את המובייל באסיה למרכז החיים הדיגיטליים, כשהאפליקציה היא לא עוד כלי — אלא עולם סגור שלם שבו הכל קורה.
במשך שנים, המודל הזה צמח והפך לאמפריית Mobile First שבתוכה חיים מאות אלפי שירותים מבלי שהמשתמש צריך לצאת מהאפליקציה הראשית. זה יצר אקוסיסטם עצום שבו “האפליקציה היא המדינה”, וכל חוויית החיים הדיגיטלית מתרחשת בתוכה. באפל, לעומת זאת, המודל היה הפוך: חנות אחת, אינספור אפליקציות נפרדות, וכל אחת מהן משלמת עמלה של 30%. אבל מעבר לעמלות, המערב תמיד שאף "לייבא" את קונספט המיני-אפליקציות לצרכנים המערביים אך ללא הצלחה מסחרית אמיתית.
כעת אפל עושה צעד מעניין לכיוון הסיני, היא מקימה תוכנית חדשה בשם Mini Apps Partner Program, שמורידה את העמלה לחצי, רק 15%, ומעודדת מפתחים להטמיע חוויות קטנות בתוך אפליקציות גדולות יותר. במילים אחרות, אפל מתחילה לבנות “עולם בתוך אפליקציה”, לא רק אוסף של אפליקציות מנותקות.
השינוי הזה איננו רק עניין של כסף; הוא מייצר מודל תוכן חדש לגמרי: אפליקציות שמארחות תתי־אפליקציות, כמו למשל אפליקציה של בנק שמכילה בתוכה שירותי ביטוח, הלוואות או מסחר קטנים המופעלים על ידי שותפים אחרים, כולם בתוך אותה מעטפת וחוויית משתמש רציפה. השוק הסיני כבר הוכיח שהגישה הזו מגדילה את זמן השימוש, את ההכנסות ואת הנאמנות של המשתמשים. עכשיו אפל מנסה לייבא את התופעה הזו למערב, רק במתכונת נקייה, מבוקרת ומאובטחת, עם כללים נוקשים ועמלות שקופות.
ההזדמנות עבור אפליקציות מערביות עצומה: הן יכולות להפוך למיני־אקו־סיסטם בעצמן, לארח שירותים של צדדים שלישיים וליצור חוויה מתמשכת סביב הצרכים של המשתמש במקום לרדוף אחריו בין אפליקציות שונות. זהו מעבר מתפיסת “אפליקציה כנקודת מגע” לתפיסת “אפליקציה כפלטפורמה”, והעובדה שאפל עצמה מאמצת סוף־סוף את המודל הסיני מלמדת היטב לאן השוק הולך – לעולם שבו החוויות הדיגיטליות מתרכזות סביב מעטפות גדולות שמחבקות בתוכן עולם שלם של שירותים קטנים.
