סנאפ של 2025 היא חברה עם פיצול אישיות מובהק: מצד אחד פלטפורמת מסרים ותוכן שממשיכה לצמוח בקרב צעירים, מצד שני סטארטאפ חומרה עקשן שמנסה להמציא מחדש את המחשב בעזרת משקפיים חכמים. הראיון של אוון שפיגל ב-The Circuit הוא בעצם הצהרת כוונות: סנאפ לא מנסה לנצח את מטא וטיקטוק בתוך המסך, אלא לברוח מהמסך החוצה, לעולם של מציאות רבודה על העיניים.
מבחינת מספרים, סנאפ מגיעה להימור הזה מעמדה מעניינת. ברבעון השלישי של 2025 החברה הציגה הכנסות של כ-1.5 מיליארד דולר, צמיחה של כ-10% לעומת השנה שעברה. מספר המשתמשים הפעילים ביום הגיע ל-477 מיליון ובחודש ל-943 מיליון, עלייה של 8 ו-7 אחוזים בהתאמה. למרות השיפור, החברה עדיין מפסידה כסף בשורה התחתונה והרווח למניה היה שלילי, והמניה נסחרת מתחת למחיר ההנפקה ההיסטורי, סביב אזור חד ספרתי בדולרים. במילים אחרות: מוצר חזק ובוגר, מודל עסקי שחזר לצמוח, אבל שוק הון שממשיך לפקפק בסיפור הכולל.
במקביל, כוחו של סנאפ בקרב קהל צעיר נשאר מאוד ברור. לפי נתונים עדכניים, סנאפצ׳ט מגיעה לכ-90% מבני ה-13 עד 24 וכ-75% מבני 13 עד 34 במדינות מפתח, והיא ממשיכה להיות אחת האפליקציות הכי חזקות בקרב בני נוער בארצות הברית ובאירופה. זה בדיוק הקהל שיעמוד בחזית האימוץ של משקפיים חכמים ומציאות רבודה, ושפיגל יודע את זה היטב. בראיון הוא מזכיר שוב ושוב שהחזון של סנאפ הוא לא עוד רשת חברתית אלא מחשב חדש שמבין את העולם סביבך ומוסיף עליו שכבת מידע, משחקים ושירותים.
הראיון המצורף מצייר את שפיגל כמנכ״ל שממשיך לראות את עצמו קודם כל כמעצב מוצר. הוא מזכיר את ההחלטה להישאר בלוס אנג׳לס ולא לעבור לעמק הסיליקון, את הימים בבית הכחול בוניס, ואת הרצף של חדשנויות שסנאפ הקדימה בהן את השוק: מסרים נעלמים, סטוריז, וידאו אנכי, פילטרים ועדשות, ואפילו כפתור הצילום שהומצא מחדש לטאפּ אחד לתמונה ולחיצה ארוכה לוידאו. כל זה נועד להראות: סנאפ אולי קטנה מול ענקיות הטק, אבל יש לה היסטוריה של זיהוי שינויי ממשק לפני כולם
מנקודה זו שפיגל עושה קפיצה קדימה ומדבר על משקפיים חכמים כגלגול הבא של אותו עיקרון. אחרי יותר מעשור של ניסויים בספקטרס הראשונים עם מצלמה אחת, עברה סנאפ לגרסאות דו-מצלמת שאפשרו להבין עומק וסביבה ולהתחיל לשלב אפקטים של מציאות רבודה על העולם האמיתי. בראיון הוא מספר איך כל דור כזה נבנה כ״צעצוע״ שמזמין אנשים לשחק, אבל מאחוריו עומדת טכנולוגיה כבדה וחזון מאוד רציני. במקביל להיסטוריה הזו, סנאפ הודיעה רשמית שב-2026 היא תשיק לציבור משקפיים חדשים בשם Specs, מחשב לביש מלא עם עדשות שקופות, מעבדים משני צידי המסגרת, ותכנון שנבנה ב-11 שנים של פיתוח וכ-3 מיליארד דולר השקעה במחקר ופיתוח AR.
כאן נכנסת התחרות. מטא מתקדמת עם Ray-Ban Meta בשיתוף EssilorLuxottica, אפל מנסה לפרוץ מלמעלה עם Vision Pro, ואמזון כבר עובדת על Jayhawk, משקפי AR לצרכנים עם מצלמה, תצוגה צבעונית ומיקרופונים, עם יעד השקה משוער בסוף 2026 או תחילת 2027. שחקנית נוספת שהצטרפה לתחרות רבת המשתתפים היא לא אחרת מאשר אליבבא, שהכריזה על המשקפיים החכמים שלה המשולבים Quark, מוודל ה-AI של החברה.
סנאפ, מנגד, עם שווי שוק קטן בהרבה, לא יכולה לנצח בכסף או בהיקף פלטפורמה, ולכן היא בונה על יתרון בעומק AR: אקוסיסטם של מאות אלפי מפתחי עדשות, שימוש יומיומי גבוה בפילטרים ועדשות, ושליטה בשפה החזותית של דור הזום. נתונים עדכניים מראים שכ-65% מהתכנים שמועלים ל-Spotlight, התשובה של סנאפ לטיקטוק, עושים שימוש בכלי יצירה או בעדשות AR, מה שמדגיש עד כמה ה-DNA של החברה הוא מציאות רבודה ולא רק פיד וידאו.
שפיגל מנסח בראיון את המשפט שהפך לציטוט מוביל: ״AR היא בעצם הממשק של הבינה המלאכותית״. בזמן שהעולם מתמקד בקרב על מודלים גדולים, הוא מנסה למקם את סנאפ בחזית ה״פרונט אנד״ של AI: איך אנשים יפגשו את המודלים האלה בחיים עצמם. בעיניו, משקפיים חכמים הם הדרך שבה AI יוצא מהמקלדת והצ׳אט ונכנס לרחוב, לכיתה, לחנות, למשחק של הילדים בגינה. המשקפיים מבינות איפה אתה, עם מי אתה, מה אתה רואה, וה-AI אמור להגיב בזמן אמת עם שכבת עזרה, משחק, מידע או מסחר
כדי להחזיק את כל זה, סנאפ מחדשת גם בעסק הליבה. בשנה האחרונה היא דוחפת חזק לכיוון יוצרי תוכן, עם כלים חדשים, שיתופי הכנסות ומוצר כמו Lens Plus, מנוי בתשלום שמעניק גישה למאות עדשות AR ייחודיות ומשולבות AI וגם פיצ׳רים של Snapchat Plus. המהלך הזה נועד להגדיל הכנסות פר יוזר, לחזק את הקשר עם קהל יוצרי העדשות ולבנות בסיס הכנסות יציב יותר שמוכן ליום שבו Specs יהפכו למחברת הרווח הבאה.
בצד הפחות חיובי של המשוואה, הראיון לא מתעלם מהמחירים של רשת חברתית שמכוונת לנוער: ביקורת על סטריקים שמייצרים לחץ, על מפות שמגדילות FOMO ועל האלימות והסיכונים סביב שיתוף תמונות אינטימיות. שפיגל מדבר על כלים כמו החזרת סטריקים בקלות, על שיתוף פעולה עם רגולטורים בחקיקות כמו Take It Down, ועל השקעה גדולה בצוותי בטיחות ותוכן. הוא מנסה לצייר את סנאפ כחברה ששמה בטיחות ורגולציה באותה רמת דחיפות כמו פיתוח מוצר, אבל בו זמנית מתמודד עם חוקים חדשים כמו איסורי שימוש לנוער באוסטרליה וחקירות סנאט בארצות הברית שמאתגרות את התזה הזו
מול התחרות בסושיאל, סנאפ עדיין קטנה. טיקטוק מובילה את הטרנדים הויראליים, מטא מחזיקה את תקציבי הפרסום הגדולים, ואינסטגרם ממשיכה לבלוע פיצ׳רים מכל כיוון. סנאפ מנסה לבדל את עצמה כמרחב אינטימי שבו החוויה היא קודם כל מצלמה מול חברים, בלי לייקים ותגובות פומביות ועם אינטראקציית AR עמוקה, ולא כעוד פיד ציבורי של תוכן. השאלה הגדולה היא האם בידול כזה מספיק כדי לשכנע מפרסמים ומותגים להשקיע בפלטפורמה לטווח ארוך, כשהמניה עדיין מדשדשת וההשקעה במשקפיים עוד לא הוכיחה את עצמה
בסופו של דבר, סנאפ של היום היא חברה שנמצאת בשלושה משחקים במקביל: היא צריכה להמשיך להוכיח שהמודל הפרסומי שלה יכול לגדול בקצב דו ספרתי ולהגיע לרווחיות יציבה, היא מנסה להישאר רלוונטית בשוק שבו טיקטוק, אינסטגרם ורילס נלחמות על תשומת לב של צעירים, והיא משקיעה סכומי עתק בבניית קטגוריה חדשה לגמרי של משקפי AR צרכניים. שפיגל מודה בראיון שהגודל של המנצחים בטק הפך למפלצתי, ושקשה היום הרבה יותר מבעבר לבנות את ה״סנאפ הבא״, אבל הוא מהמר שהשינוי בממשק המחשב יעשה בדיוק את זה: יפתח חלון הזדמנות חדש לשחקנים שאינם ענקיות.
המצב הנוכחי של סנאפ הוא לכן שילוב נדיר של בגרות ושאפתנות. יש לה קהילה ענקית, טכנולוגיית AR עמוקה, בולטות תרבותית בקרב דור צעיר, אבל גם מניה לחוצה, שוק רווי ותחרות אכזרית. הראיון מזכיר לנו שהימור המשקפיים איננו גימיק צדדי, אלא אסטרטגיית ליבה: נסיון להגדיר מחדש איך נראית רשת חברתית בעידן שבו אנחנו כבר עייפים מלהיות תקועים בתוך מסך. האם הימור כזה יצליח כשהמוצר יפגוש את המדף ב-2026 זו שאלה פתוחה, אבל ברור שהעתיד של סנאפ, לטוב או לרע, יימדד לפי השאלה אם היא מצליחה להוציא אותנו קצת פחות מהנמכת הראש למסך וקצת יותר להרים עיניים החוצה לעולם.
