לפני לא כל כך הרבה שנים, הכפתור של PayPal היה הדרך הברורה לשלם אונליין. קונים ג’ינס, טיסה או גאדג’ט, נכנסים למייל וסיסמה, וזהו. השבוע הכפתור הזה נראה פתאום הרבה פחות בטוח בעצמו. החברה הודיעה על החלפת מנכ״ל ועל כך שהיא מצפה לירידה ברווחים ב-2026, והתגובה של השוק הייתה חדה: המניה צנחה ביותר מ-20% ביום אחד.
אלכס כריס, שנכנס לתפקיד רק בסוף 2023 בניסיון להחזיר את החברה למסלול צמיחה אחרי הקורונה, מסיים מוקדם מהצפוי. במקומו ייכנס אנריקה לורס, לשעבר מנכ״ל HP, אדם עם רקורד של עשרות שנים בניהול תאגידים גדולים, פירוקים, מיזוגים ומאבקים קשים. בדירקטוריון של פייפאל אמרו מעט מאוד, אבל המסר היה ברור: הקאמבק לא קורה מהר מספיק.
וזה מחזיר לשאלה הגדולה: מה בעצם קרה לפייפאל. התשובה פחות דרמטית ויותר מצטברת. מצד אחד, התחרות התחממה. שירותי BNPL חדשים, אפליקציות תשלום “סקסיות” יותר, ושחקנים ענקיים כמו Apple Pay ו־Google Pay הפכו את התשלום לחלק אינטגרלי מהמערכת, לא מוצר בפני עצמו. מצד שני, קהל היעד המרכזי של פייפאל, צרכנים מהמעמד הבינוני והנמוך, התחיל להדק חגורה, ופחות קניות אונליין משמעותן פחות עמלות.
כריס ניסה להזיז דברים. הוא חיזק את פעילות ה-BNPL, דחף מהלכים בקריפטו והתחיל סוף סוף למנף את Venmo כעסק ולא רק כאפליקציה נחמדה. אבל בשוק ההון הסבלנות נגמרה. בתוך שנה המניה איבדה כמעט חצי מערכה, ובחמש השנים האחרונות יותר מ-80%. היום שווי השוק של פייפאל מרחף סביב 50 מיליארד דולר, בזמן ש־Stripe, המתחרה הפרטית, מוערכת בכ־110 מיליארד.
כאן נכנס לורס. אחרי 37 שנה ב-HP, כולל ניהול הפיצול ל-HPE, עמידה מול ניסיון השתלטות של Xerox והתמודדות עם אתגר כמו להפוך מדפסות למוצר “חכם” בעידן ה-AI, הוא מגיע לפייפאל לא כדי להמציא תשלום חדש, אלא כדי לייצב, לחדד ולחבר מחדש בין מוצר, טכנולוגיה וסיפור עסקי.
הסיפור של פייפאל הוא תזכורת כואבת לכך שגם מי שהמציא קטגוריה יכול להישאר מאחור אם הוא הופך לתשתית מובנת מאליה. בעולם שבו תשלום הוא פיצ’ר ולא מותג, והערך זז לחוויה, לאקוסיסטם ולשילוב חכם, השאלה האמיתית היא לא מי המנכ״ל הבא, אלא האם פייפאל יודעת להגדיר מחדש למה בכלל צריך אותה.
