OpenAI הכריזה השבוע על אחד הפיצ’רים הכי אנושיים שראינו ממנה עד היום: “Group Chats” ב־ChatGPT. הרעיון פשוט: לא עוד שיחה אינטימית בין אדם לאינטליגנציה מלאכותית, אלא דיון קבוצתי שבו אנשים ו־AI יושבים באותו חלון שיחה.
אפשר לפתוח קבוצה עם חברים, קולגות או שותפים לפרויקט, להזמין משתתפים דרך קישור, לשתף קבצים, לבקש מהבוט לסכם רעיונות או להציע הצעות בזמן אמת. על הנייר זה נשמע כמו התקדמות טבעית, כמעט מתבקשת, של אחד הכלים הכי משפיעים בעולם, אבל מאחורי המהלך הזה מסתתרת שאלה מעניינת הרבה יותר: למה זה קורה רק עכשיו, ומה זה אומר על האבולוציה של ChatGPT.
הפיצ’ר מושק בינתיים רק ביפן, ניו־זילנד, דרום קוריאה וטאיוואן, במדינות שבהן שיעור האימוץ של טכנולוגיות חדשות גבוה במיוחד. לפי OpenAI, המערכת יודעת לזהות הקשרים, להבין מי מדבר ולתרום רק כשנדרש, לא להפריע, לא לגנוב את השיחה, אלא להפוך לחבר צוות נוסף. המשתמשים יכולים להעלות קבצים, ליצור תמונות, לנהל חיפוש משותף ולהיעזר במוח המלאכותי כמתווך או מקצר־תהליכים בזמן אמת.
אבל ככל שהרעיון יפה, כך גם עולות ביקורות. ראשית, זהו פיצ’ר בסיסי שקיים כבר שנים במוצרים אחרים: WhatsApp, Telegram, Signal, אז נכון רק בלי ה־AI. במובן הזה OpenAI לא המציאה את הגלגל, אלא פשוט חיברה אותו למנוע שלה. “OpenAI השיקה גרסה דמוית WhatsApp לשיחות קבוצתיות”, כתבו בכמה אתרים, תוך שאלה מתבקשת: אם זה כל כך מתבקש, למה היא מחכה עד עכשיו?
ייתכן שהתשובה נעוצה לא בטכנולוגיה אלא בתרבות. עד היום ChatGPT נבנה סביב מערכת יחסים אינטימית, “אני מול הבוט שלי”. המעבר ל־“אנחנו מול הבוט” משנה את כללי המשחק. פתאום ה־AI צריך להבין היררכיות בין דוברים, לזהות טון, לתווך בין אנשים ולפעול כמו משתתף חברתי, לא רק חישובי.
זו כבר לא למידה שפתית, זו למידה חברתית. אלא שפה בדיוק טמונה הסכנה. שיחות קבוצתיות יוצרות מרחב שבו הגבולות בין פרטי לציבורי מטשטשים, ואנליסטים כבר מזהירים מפני בעיות פרטיות ואבטחת מידע: ההזמנה לשיחה מתבצעת דרך קישור פתוח, שניתן להעביר הלאה, וקל לדמיין תקלות או שימוש לרעה. זו אחת הסיבות ש־Meta, עם היקף המשתמשים האדיר של WhatsApp, לא מיהרה להכניס עוזר AI פעיל לתוך שיחות קבוצתיות.
אצלה זה לא היה רק מהלך טכנולוגי אלא גם סיכון תדמיתי ורגולטורי. בעוד Meta ו־Google זהירות, OpenAI מתקדמת צעד נוסף אל עבר הפיכתה לממשק שיתופי, לא אישי. היא לא מנסה רק לעזור לך לחשוב, היא רוצה לעזור לקבוצה שלך לחשוב יחד. זה מעבר מ־Assistant ל־Collaborator, או כפי שכתב אנליסט באחד האתרים: “החברה בוחנת האם אנשים רוצים את החברים שלהם ואת הבוט באותה שיחה, אבל בינתיים רובם מעדיפים את הבוט לעצמם”.
אולי הסיבה האמיתית להשקה נעוצה בכלל במקום אחר: הרצון של OpenAI להכניס את ChatGPT אל תוך השגרה החברתית, לא רק לתוך סביבת העבודה. להפוך אותו לנוכחות, חלק מהשיחה, לא כלי שמפעילים מבחוץ. זה צעד שמחבר בין עולמות הסושיאל וה־AI, בדיוק בנקודה שבה Meta הייתה יכולה להוביל אך בחרה להתעכב. במובן הזה, הפיצ’ר הזה הוא לא על “קבוצות” אלא על “חברה”.
הוא בודק איך נראית תקשורת כשהאינטליגנציה המלאכותית יושבת איתנו סביב השולחן, משתתפת בדיון, משקפת לנו את עצמנו. אולי זה הניסוי החברתי הכי מעניין ש־OpenAI השיקה עד היום — לא מבחינת טכנולוגיה, אלא מבחינת האנושיות שהיא מבקשת לעצב מחדש.
