בעשור האחרון טיקטוק הפכה מפלטפורמה ליפסינק של בני נוער למעצמת מדיה גלובלית. אבל הנתונים החדשים של Pew Research Center (ספטמבר 2025) ממחישים עד כמה השינוי עמוק: אחד מכל חמישה אמריקאים צורך חדשות באופן קבוע דרך טיקטוק, זינוק דרמטי מ־3% בלבד בשנת 2020. כלומר, תוך חמש שנים הפכה אפליקציית הווידאו הקצרה מערוץ בידור שולי למקור מידע מרכזי עבור מיליונים, ובעיקר עבור הדור הצעיר שמגדיר מחדש את הדרך שבה חדשות מתווכות, מופצות ומעובדות.
הנתון הבולט ביותר מגיע מקבוצת הגיל 18–29: 43% מהצעירים בארה"ב מדווחים שהם מקבלים חדשות מטיקטוק בקביעות, לעומת 9% בלבד לפני חמש שנים. גם בקרב גילאי 30–49 נרשמה עלייה חדה — מ־2% ל־25%. בקרב בני 50–64 הנתון עומד על 10%, ואצל בני 65 ומעלה רק 3% צורכים חדשות דרך הפלטפורמה. המשמעות היא פער דורי מובהק, הדור הצעיר מתעדכן בטיקטוק בזמן שהדור המבוגר נשאר נאמן לערוצי החדשות המסורתיים או לרשתות ותיקות כמו פייסבוק ו־X (טוויטר לשעבר). הנתון המפתיע עוד יותר הוא שבקרב משתמשי טיקטוק עצמם, 55% אומרים שהם מקבלים חדשות שם באופן קבוע, לעומת 22% בלבד בשנת 2020, נתון שמציב את טיקטוק כתשתית מדיה לכל דבר, ולא רק כפיד בידורי חולף.
המעבר הזה אינו רק שינוי בהרגלי צריכה, הוא טקטוני במבנה התקשורת הציבורית. טיקטוק אינה פלטפורמה חדשותית במובן הקלאסי: אין לה מערכת עריכה, אין היררכיה עיתונאית ברורה, ואין הפרדה בין תוכן חדשותי, אישי או ממומן. האלגוריתם שלה אינו מתעדף “אמת” או “איזון”, אלא רלוונטיות, רגש ויכולת לעצור את האצבע מלגלול. התוצאה היא סביבה שבה כתבות חדשותיות, סרטונים של עיתונאים עצמאיים, עדויות של אזרחים בזמן אמת, פרשנויות אישיות ולעיתים גם דיסאינפורמציה מתערבבים לפיד אחד שמרגיש אותנטי אך קשה לבדיקה ביקורתית.
מבחינה פוליטית ותרבותית, המגמה הזו כבר משפיעה על השיח הציבורי. בארה״ב הבחירות של 2024 סימנו את הפעם הראשונה שבה קמפיינים פוליטיים השקיעו תקציבים משמעותיים בטיקטוק, תוך שימוש ביוצרים מקומיים ואסטרטגיות ויראליות. לפי ניתוח של Nieman Lab, קמפיינים שהשתמשו ביוצרים בני דור ה־Z להשגת חשיפה השיגו מעורבות גבוהה פי שלושה לעומת פרסומות מסורתיות בפלטפורמות אחרות. גם ארגוני חדשות כמו ה־Washington Post, NBC ו־Reuters מפעילים כיום צוותי טיקטוק ייעודיים שמייצרים תכנים בשפה של הפלטפורמה — קצרה, חדה, לעיתים אירונית, במטרה לשמר רלוונטיות בעידן שבו כותרת עיתון פשוט לא מספיקה.
אולם לצד ההזדמנות, יש גם סיכון: דו״ח של Knight Foundation מצביע על כך שהמהירות שבה חדשות מופצות בטיקטוק מקשה על איתור מקורות אמינים, ואלגוריתמים שמתגמלים אינטנסיביות רגשית עלולים להעצים מידע שגוי, קונספירציות ותעמולה. בניגוד לפלטפורמות עם מבנה היררכי, בטיקטוק אין “שער שמור” ברור, והגבול בין עיתונות לאינפלואנסריות כמעט נעלם.
המעבר לצריכת חדשות בטיקטוק משנה גם את הציפיות של הקהל. במקום תיווך מסורתי מלמעלה למטה, הציבור הצעיר מצפה לחדשות שמגיעות בצורה ויזואלית, מהירה, אישית ומעורבת רגשית. זו חדשות שמתרחשות בזמן אמת, מתוך השטח, ומניעות שיחה דו־כיוונית. לא עוד “ערב טוב, הנה החדשות”, אלא פיד מתגלגל שבו האזרח, העיתונאי, המשפיען והאלגוריתם חולקים במה אחת.
בישראל, שבה שיעורי השימוש בטיקטוק גבוהים במיוחד בקרב צעירים, המגמה הזו כבר מורגשת. כתבות חדשותיות של ערוצים מסורתיים מקבלות חיים חדשים כשהן נחתכות לסרטוני 15 שניות עם טוויסט, בעוד יוצרים עצמאיים בונים לעצמם אמינות ציבורית מהירה יותר ממערכות חדשות וותיקות. השאלה הגדולה איננה האם טיקטוק היא פלטפורמת חדשות, אלא איך שחקנים מסורתיים יתאימו את עצמם למרחב שבו החדשות מופצות לפי כללי משחק אחרים לגמרי.
העולם שבו העיתון היומי או המהדורה המרכזית מכתיבים את סדר היום מתמוסס. במקומו עולה עולם שבו החדשות הן חוויית פיד, מבוזרת, רגשית, ולעיתים גם בלתי צפויה. מי שידע לפעול בו באחריות וביצירתיות, ירוויח לא רק חשיפה, אלא השפעה אמיתית על הדרך שבה קהלים חדשים מבינים את המציאות.
מקור: Pew Research Center, September 2025
