זה התחיל כמו עוד שיחת זום סטנדרטית, כזו שכל מי שעובד בשיווק מכיר היטב: פגישת סיעור מוחות לקראת קמפיין השקה. מסך מפוצל, פרצופים של אנשי הצוות, חיוכים מאולצים, והדמות הכי חשובה בחדר מפציצה ברעיונות שבין גאונות למגלומניה. אבל השבוע, דווקא מתוך הסצנה המוכרת מדי הזאת, נולד אחד הרגעים הוויראליים הכי מבריקים של עולם הבידור בזמן האחרון: סרטון פרודי בן 18 דקות שבו השחקן האמריקאי טימותי שאלאמה מציג בפני הצוות שלו “רעיונות שיווקיים” לסרט החדש שלו Marty Supreme, וכל רעיון יותר מטורף מהקודם.
צריך לראות קודם בשביל להבין:
מה שמתחיל כמחווה מרומזת לז’אנר הפגישות שאף אחד לא רוצה להיות בהן, הופך לאחת הדוגמאות הכי יצירתיות לקידום סרט חדש, וזה מגיע דווקא מחברת A24, שידועה כבר שנים בכך שהיא לא מוכנה לשחק את המשחק הישן והמסורתי. במקום עוד טריילר מלוטש, עוד טיזר דרמטי או קמפיין רב־תקציבי, A24 משחררת הקלטה גולמית במכוון של שיחה פנימית לכאורה. רק שבמקרה הזה, “הפנימית” הופכת את כולם לשותפים בבדיחה.
הרעיונות ששאלאמה מציע לסרט הם כל כך מוגזמים, כל כך מלאי פאתוס, שהם מתכתבים בצורה מושלמת עם הטון הפדחני של פגישות שיווק שבהן אף אחד לא יכול להגיד: “חבר, זה רעיון גרוע”. יש משהו כמעט טיפולי לראות את הצוות שלו מהנהן בעיניים ריקות בזמן שהוא נרגש מהמושג SCHWAP או מציג בגאווה את הצבע “Hardcore Orange” שכביכול דרש מהאמן שלו חצי שנה עבודה, רק כדי שיוכל לצבוע באמצעות אלפי בלוני ענק את שמי העולם, את פסל החירות או את מגדל אייפל. זו פארודיה, בטח, אבל פארודיה שהקהל מזהה מיד כמציאות שהוא חי בה. וזה בדיוק מה שעשה לסרטון הזה את האפקט שגורם לאנשים לשתף אותו בלי הפסקה: זו לא סאטירה על הוליווד. זו סאטירה על כולנו.
אבל הקסם האמיתי נמצא בשכבות שמתחת. A24 לא עצרה בווידאו; היא הפכה אותו לניסוי מתמשך שמטשטש את הקו בין עולם המותג, הפיקשן והמציאות. אפילו שם הקובץ ביוטיוב נראה כאילו דלף מאיזה פורום:
Timothee_Chalamet_internal_brand_marketing_meeting_MartySupreme_11.08.2025.mp4. באינסטגרם הוא בכלל מופיע כ־video93884728.mp4, כאילו הועלה בלי כוונה. על המסך המשותף של שאלאמה יש תיקייה בשם World Takeover 2031, ואפשר כמעט לדמיין את הדיון ב־Slack של A24 שבו מישהו כתב: "יאללה, בואו נלך עד הסוף". ואז, כדי לחזק את העולם הפיקטיבי הזה, A24 כן שלחה בלון כתום אמיתי לשמיים, כזה שנראה מעל סנטה מוניקה וגרם לאנשים לחשוב לרגע שהרעיון המטורף מהשיחה קורה במציאות.
לא רק זה, גם גוגל נכנסה למשחק: מי שמחפש את שמו של שאלאמה בגוגל מקבל אנימציה של בלון מצויר ששט על המסך. אלו רגעים קטנים שמייצרים את התחושה שמשהו גדול ורחב יותר קורה כאן, מין ARG מינימליסטי, כזה שכולו הבזקי הומור ודקויות ששווה לצוד.
הסרטון גם מזכיר משהו עמוק יותר על התרבות שלנו: העובדה שהפורמט שכולנו שונאים, שיחת זום ארוכה, מביכה ומרוכזת ב"איש הכי חשוב בחדר", יכול להפוך לכלי סיפור חזק כשהופכים אותו על הראש. במקום לתסכל, הוא משחרר. במקום לרוקן אנרגיה, הוא מדליק. זה מרגיש כמו חלק מהתנועה החדשה של שיווק שלא מתנצל על הרגעים הלא מושלמים, על הטון האנושי-מגוחך. בעולם שבו הכל הפך להיות מהונדס מדי, מלוטש מדי, A24 מוכיחה שאפשר לזרוק רימוני הומור לעבר המערכת ולייצר משהו שיעוף כאילו נולד לסושיאל.
ויש גם את הרגע האחרון, שבו שאלאמה משמיע קטע מנאום של מייק טייסון, כאילו מתוך שום מקום, ושואל את הצוות: “מה זה אומר לכם בשלוש מילים?” זה לא רק מצחיק; זה מסכם את כולו. כי בדיוק כמו טייסון, גם הקמפיין הזה מגיע מהפינה שלא צפית שתבוא. הוא זר, מהיר, ביזארי, ועם פאנץ’ שמורגש. לא מתאמץ להיות חכם, אבל יוצא חכם בלי להתאמץ.
ומעבר להומור, יש כאן שיעור שיווקי לא קטן: קמפיין לא חייב לעלות מיליונים כדי לייצר תהודה. הוא לא חייב להיות מושלם כדי להיות זכיר. הוא רק צריך לזהות את הרגע שבו התרבות, היום־יום והפסיכולוגיה השיווקית נפגשים, ולהדליק שם ניצוץ קטן. במקרה של Marty Supreme, זה ניצוץ שלדעתי ייצר מעכשיו אספירציה להתעלות על הקריאייטיב של המהלך הקודם, ואולי אפילו מדובר בז'אנר שיוביל לתחרות פרסים משל עצמנו?
