ריד הופמן, המייסד של לינקדאין משקיע זמן רב באיתור חברות שכדאי להשקיע בהן. לאחרונה הוא התראיין בפודקאסט של A16Z (חברת ההון סיכון המפורסמת בעולם) והתייחס ל-3 אזורי הזדמנות, מבחינתו (וזה נכון גם לחברות, לא רק למשקיעים):
1 // ה־obvious: זה האזור שכולם ממוקדים בו כרגע: צ’טבוטים, עוזרי פרודוקטיביות, קוד אסיסט, כלים שמקצרים תהליכים בארגון. זה “קו הראייה הברור".. כולם רואים אותו, כולם מבינים אותו, ולכן גם כולם נכנסים אליו. זה לא אומר שלא כדאי להשקיע שם, אבל קשה לייצר שם יתרון כי אין לך הבדל מהותי.
2 // אזור ההזדמנות השני הוא בדיוק ההפוך: דברים שלא משתנים גם כשהפלטפורמה מתחלפת. הוא אומר: בכל מהפכה דיגיטלית אנחנו נוטים להגיד “הכול משתנה”, אבל בפועל יש רכיבים עקשניים שלא הולכים לשום מקום – אינטגרציה לארגון, תהליכי מכירה והטמעה, מוצרים שצריכים להסתדר עם הארגון ולא להחליף אותו. גם בעידן AI עדיין צריך לחבר מערכות, עדיין יש חשיבות למי שיש לו את הגישה ללקוחות, עדיין יש ערך לפלטפורמה שעוטפת את המשתמשים. בעיניו זה מקום חכם להשקיע כי כולם עסוקים בחדש והם שוכחים שהישן ממשיך לייצר ערך.
3 // האזור שהכי מעניין אותו – ה-blind spots. כשכולם מסתכלים על אותו מקום, כנראה שהמהלך הגדול יגיע דווקא מהמקום שהם לא מסתכלים עליו. הבליינד־ספוטים שלו הם תחומים שה-AI הולך להיות בהם קסום, אבל הם לא במרחב הנוחות של עמק הסיליקון, לא “עוד תוכנה לעוד ורטיקל”, אלא מקומות שבהם צריך לחבר בין ביטים לאטומים, בין AI לתעשיות כמו ביולוגיה, תרופות, רגולציה, בריאות, או בעיות שהעמק נוטה לפטור ב”נעשה סימולציה” למרות שהמציאות מורכבת יותר.
שם, הוא אומר, יש לך מסלול ארוך יותר, פחות מתחרים, וסיכוי לבנות את “החברה האייקונית הבאה” כי אתה פותר בעיה גדולה שאנשים חכמים פשוט לא טרחו לפתור כי היא לא נראתה כמו מוצר תוכנה. וכאמור, ההסתכלות הזו לגמרי נכונה גם עבור חברות ומותגים ששואלים את עצמם "איפה כדאי להשקיע משאבים? איפה להתמקד? איפה אנחנו יכולים לעשות אחרת, לבלוט ולהיות חדשניים יותר?".
