בני נוער בארה״ב מגלים מחדש את הקלטות, הדיסקים והאייפודים הישנים, והכול בגלל החלטה של יותר ויותר מחוזות חינוך לאסור שימוש בסמארטפונים בבית הספר. ההיסטוריה חוזרת ומה שפעם היה שיא הטכנולוגיה ואז נעלם בצל של טכנולוגיות חדשות, חוזר ובגדול.
זה אולי נשמע מגוחך, אבל הנתונים מראים עד כמה המגמה הזו משמעותית: לפי משרד החינוך האמריקאי, 77% מבתי הספר כבר מגבילים שימוש בטלפונים, וב־30% מהם האיסור תקף גם בהפסקות ובמעברים. הציבור האמריקאי לגמרי איתם — 74% מההורים תומכים בהוצאת הטלפונים מהכיתה, ו־44% אפילו בעד איסור לכל היום (בהצלחה עם זה).
באנגליה התמונה עוד יותר חד־משמעית: כמעט כל בתי הספר היסודיים ו־90% מהעל־יסודיים כבר אוסרים שימוש בטלפונים, ובדרום קוריאה וברזיל חקיקה חדשה הופכת את זה למדיניות לאומית. כל זה פתח צוהר מחודש לטכנולוגיות שנדחקו החוצה בעידן הסטרימינג.
לפי חברת Luminate נמכרו בארה״ב בשנה האחרונה מעל 430 אלף קלטות, פי חמישה מלפני עשור, ומוסיקאים גדולים משחררים אלבומים גם בקסטות ובדיסקים כמוצרי אספנות. צעירים בגילאי 18–24 מדווחים שהם פשוט נהנים מהחוויה הפיזית — להחזיק אלבום, להכניס דיסק, להרגיש את המוזיקה ולא רק להזרים אותה. מעבר לנוסטלגיה, מדובר גם ברצון אמיתי להתנתק מהמסך, לנשום לרגע בלי התראות וליהנות מפסק זמן דיגיטלי.
ההורים מדווחים שהתוצאה המפתיעה היא יותר שיחות פנים מול פנים בין ילדים, יותר זמן איכות חברתי ופחות גלילה אינסופית. כמובן שיש מי שחוששים שהאיסורים מוחלטים מונעים גם שימושים חינוכיים של טלפונים, ושלא לכל תלמיד יש גישה שווה למכשירים חלופיים או למוזיקה בתשלום, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמה שנראה כמו “צעדים אחורה” מתפרש עבור הדור הצעיר כסמל סטטוס חדש. ייתכן שבעתיד הקרוב דיסק פיזי או קלטת ישמשו כתעודת זהות חברתית במסדרונות התיכון, והחזרה הזו לטכנולוגיות אנלוגיות תהפוך מהתפרצות נוסטלגית לטרנד מיינסטרים אמיתי.
